ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ברסלר-גונן) מיום 27.03.11 בתיק חע"מ 4/07.
המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208, לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), ואי קיום צו הריסה לפי סעיף 210 לחוק, בכך שלא קיים צו הריסה אשר הושת עליו בתיק עמ"ק 20022/03 (להלן: "התיק הראשון"), והמשיך לעשות שימוש במבנה שנבנה ללא היתר.
בגזר הדין הושתו על המערער עונשים של מאסר בפועל בן 3 חודשים, מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 90,000 ש"ח, והתחייבות להימנע מביצוע עבירה. תוקף צו ההריסה הוארך עד ליום 27.04.11.
הערעור הוא על חומרת העונש בלבד.
ב"כ המערער טען כי העונש שהוטל על המערער חמור וחורג מרמת הענישה במקרים דומים, וכי לא הובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער, מחלת הסוכרת שלו, נכותו ופועלו להכשיר את הבניה. עוד טען, כי המערער נדון פעמיים בגין אותו מבנה, ולכן היה מקום שלא להחמיר בעונשו, וכי המערער אינו גר במבנה אלא בניו, והם פנו למהנדס לצורך הכשרת המבנה, ואף הוכנו תוכניות בנייה, אשר הוגשו למוסדות הרלוונטיים. לפיכך, עתר ב"כ המערער לבטל את עונש המאסר בפועל ולהסתפק במאסר על תנאי, ולחילופין להמירו בעבודות שירות.
בסיום הדיון ביקש ב"כ המערער להגיש פסיקה ומסמכים רלוונטיים להראות כי המערער פעל להכשרת המבנה, ולצורך כך ניתנה לו ארכה. רק היום הוגשו מסמכים המלמדים על כך שהמערער הגיש בקשה לשינוי תב"ע, והטיפול בה, כמפורט לעיל במכתבה של מזכירת הועדה.
ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור. ראשית, לטענתו המערער הגיע לבית המשפט בידיים שאינן נקיות. לא זו בלבד שלא קיים את צו ההריסה המקורי נשוא התיק הראשון משנת 2006, אלא אף לאחר גזר הדין נשוא הערעור, וחלוף התקופה שנקבעה בו, נמנע מהריסת המבנה, למרות שלא ניתן צו לעיכוב ביצוע ההריסה. כמו כן לא הוגשה כל תוכנית בנייה בעניינו ואין היתר בנייה למבנה, בכפוף לאמור במכתבה של מזכירת הוועדה. עוד טען כי לא שולם הקנס נשוא התיק המקורי.
דיון
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הרלוונטי, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות, למעט אופן ריצוי המאסר, אשר ניתן לטעמי לביצוע בעבודות שירות, ככל שימליץ על כך הממונה.
אשר לטענת המערער כי הוא נדון פעמיים בגין אותה עבירה, דינה להדחות. המערער נדון בתיק הראשון בגין עבירה של בניה ללא היתר, וצווה להרוס את המבנה. לאחר שלא ציית לצו, לא הרס את המבנה והמשיך לעשות בו שימוש, ביצע עבירות נוספות, של אי ציות לצו ושימוש בנכס ללא היתר, שהינו עבירה נמשכת.
דווקא העובדה שהמערער המשיך וביצע עבירות ביחס לאותו מבנה בגינו כבר נידון, והתעלם מצווים שיפוטיים, מעצימה את החומרה שבמעשיו, ומצדיקה ענישה מחמירה יותר מאשר בהליך המקורי, כאמור בגזר דינו של בית משפט קמא.
אשר לחומרת העונש. בית המשפט העליון התייחס לעבירות של הפרת צווים שיפוטיים ברע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], ואמר את הדברים הבאים:
"גם במידת העונש שהוטל על המבקש לא נמצאה לנו עילה להתערב. בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה מן הראוי ככלל להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים ..."
בית משפט קמא הביא בחשבון שיקוליו את היקף החריגה ואת התעלמותו של המערער מצו ההריסה, באופן שלא רק נמנע מהריסת הבית, אלא אף לא פעל מאומה על מנת להכשיר את הבניה הלא חוקית. כן הובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער ומצב בריאותו. משום מה, לא הובאו בפני בית משפט קמא הנתונים החדשים, ועל כן ציין בגזר הדין כי לא הוצגה כל בקשה להיתר ולא הובאו בפניו ראיות שקיים אופק תכנוני.
ברי כי אין בבקשה לשינוי התב"ע שהוגשה לפני שנתיים ולא טופלה כראוי, כדי לשנות את ההפרה ארוכת הימים, ואת הזלזול בצווי בית המשפט. לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב ברכיבים הכספיים של פסק הדין, ואף לא בצווים שהוצאו. עם זאת, איני יכולה להתעלם מהעובדה שהנאשם פעל לשינוי התב"ע וגם מהעובדה שקיים אופק תכנוני, כך על פי עמדת מזכירת הועדה, לפיה צפויה התוכנית לקבל אישור.
אני סבורה כי בנסיבות אלה ולפנים משורת הדין, ניתן לשקול המרת המאסר בעבודות שירות בכפוף להמלצת הממונה על עבודות השירות. ככל שהממונה לא ימליץ יוותר עונש המאסר בפועל על כנו.
אשר על כן, אני מורה לממונה על עבודות השירות להגיש חוות דעת בעניינו של המערער.
נדחה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לתאריך 11.7.2011 שעה 09:00.
חוות הדעת תוגש עד אותו מועד.